ממשיכים בטיול: תחנה שלישית: הכפרים (עיירות ?) בדרך לבאת' ובאת'.

אם לא קראתם על היומיים הראשונים שלנו באנגליה, אז מוזמנים להציץ: טיול רוחני לאנגליה – איך הכל התחיל

היעד האמיתי הוא גלסטנברי, אבל באת' קרובה יותר והחלטנו לעצור בה כדי לא לנסוע עוד ועוד ועוד. המטרה היום הייתה לנסוע בכפרים ובעיירות שנחשבות לאתרי מורשת של אנגליה. נופים ובתים בני מאות שנים.

"העיירות האלו, שהזמן כאילו לא נגע בהן, אבל לא רק בהן. גם בטבע עצמו. הכבישים צרים (הכביש ברוחב של מכונית אחת) ונוסעים בתוך הצמחייה. העצים גבוהים ומכסים את השביל ואני הרגשתי קצת כמו אליסה בארץ הפלאות. ראיתי את הנוף, נעלמתי לתוך המחשבות ופה ושם התעוררתי כאילו חלמתי בהקיץ.
זה מדהים ומעניין שיש להם מרחבי מרעה ענקיים. אצלנו כבר היו עושים מזה חקלאות- שדות ומטעים של גידולים. "

"העולם כאן שונה. כל כך שונה מהעולם שלנו, שזה מדהים. אנחנו מדברים על העולם המערבי במאה ה- 21 אבל אם גרים ב"חור", בבית בן 500 שנה, שלא מחובר פיזית לעולם המודרני, איך זה ?
בכלל, איך זה לחיות לא באמצע המירוץ ? והאם הם חיים לא באמצע המירוץ ?
ממה הם מתפרנסים? איך הם מגשרים מבפנים בין הקונפליקטים (אם יש להם בכלל) בין המירוץ לבין השקט ?
אף אחד כאן לא מנותק. לכולם יש חשמל וצלחות לווייניות. גם אלו שגרים בבתים בני 500 שנה. אבל מי גר במקומות האלו? מה הילדים עושים? איך יש חיי חברה ? "

כאן עצרתי לרגע (טוב, רגע אחד מאוד ארוך). השאלות שעלו בי לגבי המקומות האלו, הנסיעה, שהרגישה כל כך מיסטית במובנים מסויימים, משהו, שאני לא יכולה להסביר מהו, הדהד בי ורצה לצאת. התיישבתי בכניסה לבית המרשים הזה (שלא יגידו שאני מסיגת גבול) ונתתי לכל האנרגיות שהרגשתי פשוט להיות. הייתי מלאה. מלאה בתחושות, באנרגיות ובמחשבות וכל מה שיצא לי הם שני התקשורים הבאים:

"משורשייך יצאו ילדייך"

"ילדיכם אינם ילדיכם כי אם עברכם, הוויותכם ועתידכם ובשחררם להיות "הם" אתם מרפאים את עברכם ואת הווייתכן ומאפשרים להם להיות עתידם הם ולא אתם."

הורות, אני, אנגליה, בסוף המסלול אני אגלה שזה מאוד קשור (ולא רק בגלל שאני עוסקת בהורות). אבל עכשיו, רשמתי את המשפטים האלו, נשמתי את אדמת (יותר נכון אבני) אנגליה והמשכנו הלאה.

באת' (Bath):

באת' נחשבת לאתר תיירות נופש. הגענו מותשים מהדרך ולכן חוץ מהכיכר המפורסמת של העיר (שבמקרה הייתה 2 דקות באוטו מהמסעדה שאכלנו בה), לא חווינו את העיר.

הסירקס (מתחם של 4 שיירות בתים שיוצרות עיגול)

במבט ראשון מהאוטו, העיר קצת הזכירה לי את מרר (בלי להעליב אף אחד מאף צד). הרבה עליות ומורדות צרות. מעבר לזה, רכבות רכבות של בתים באותו הצבע. הכל צהוב. ולי, כך למדתי, היה מאוד קשה עם חוסר הגיוון.
כשנכנסים לוויקפדיה וקוראים על העיר (אפשר לקרוא כאן) יש הרבה מעבר למה שאנחנו ראינו ואם הייתי באה לטיול היסטוריה או לנופש, כנראה שהייתי מטיילת יותר ורואה יותר. מודה שלא נתנו לעיר את הקרדיט הראוי לה.

מותשים וסחוטים מנסיעה ארוכה והרבה חוויות בדרך, הגענו לאכסניה שלנו. מלון שהוא גם פאב ונמצא בתוך מבנה ממש עתיק.

אנחנו התלהבנו מסוף סוף לשבת בפאב בריטי כמו שדמיינו שפאב בריטי צריך להיראות.

סיכום היום: העיירות שכוחות האל האלו הן דבר מדהים. הייתי מוכנה לטייל בהן שבוע והפנטזיה האמיתית שלי היא להתארח בבית של מישהו שגר שם, כך שאוכל להבין איך הם באמת חיים שם (זה באמת כמו קיבוץ קטן ?).
באת' היא מקום שצריך לתת לו את הזמן והכבוד שלו ולא להתייחס אליה כאל עיר מעבר בלבד.

לקריאה על המקומות הנוספים שטיילנו בהם:

אווברי – מעגלי אבנים

גלסטנבורי והאתרים הרוחניים שבה

טירת טינטג'ל (מקום הולדתו של המלך ארתור והמערה של מרלין)

מעגלי שדות חיטה וסטונהיינג'

ארמון ווינדז'ור, לונדון, גלגול נשמות וסוף הטיול